כשתוכן חדש פוגש תוכן ישן והמוח ישר עושה תרגילים של קישוריות בין החדש לקיים – זה מרגיש לי קצת מופע זיקוקים פנימי שכזה.

זה מה שהרגשתי לאורך הקריאה (או יותר נכון האזנה) לספר שמיד אני אספר לך עליו.

עידן המדע שבו אנחנו נמצאים מרתק אותי במיוחד. 

עוד ועוד מחקרים בשנים האחרונות מביאים לנו נקודת מבט רחבה יותר, בהירה יותר, על הקשר שבין גוף ונפש.

איך ההתנהגות שלנו היא שילוב של כל כך הרבה גורמים, וחלק מהם ממש ניתנים למדידה.

המחקר שמיד ארחיב עליו כאן, עשה בדיוק את זה, והזיקוקים שהיו לי במח נגרמו מההשקה שלו לתוכן שבו אני כל כך שקועה בשנה האחרונה במיוחד, סגנונות תקשורת, או במילים שלי: להבין את הילד שלך.

אין כאן פסיכולוגיה. לא באופן ישיר.

יש כאן רופא ילדים שיצא לחקור את הקשר בין רגישות למצבי סטרס ונטייה לחולי (נשימתי) אצל ילדי בגיל הגן.

בספר שיצא לפני כשנה הוא חולק את הממצאים שאסף במשך למעלה מ20 שנה ואיך תשובה שעל פניה נראית ברורה, הסתברה כלא ברורה מאליה בכלל.

סיפור המחקר הוא כזה:

כבר כרופא צעיר בשנות ה70, תומס בויס שם לב לקשר שבין חולי אצל ילדים ובין התנאים הסביבתיים שלהם: הזנחה או פגיעה פיזית ו/או רגשית, חשיפה לאלימות, מוות של מישהו קרוב, אסונות טבע, גירושים, התעללות, רקע של עוני / מצוקה, אפלייה.

היום הסטטיסטיקה מראה ש2/3 מהאוכלוסיה יחוו לפחות אחד מאלה עד גיל 16, ושלמצוקות האלה ולהתמודדויות איתן יש השלכות בריאותיות לטווח ארוך.

העניין הוא, שכשבוחנים את הנתונים שמצטברים, מסתבר שתמונת המצב רחוקה מלהיות חד משמעית וברורה. במבט שמסתכל על הפרטים במחקרים, היחס בין החשיפה למצוקה מול ההשפעה שלה על הבריאות או ההתפתחות של האינדיווידואל היא מופיעה עם שונות מאד גדולה בין אלו שחוו השפעה ברורה וחדה וכאלו שכמעט ולא.

ולכן, לפני כ15 שנה הוא התחיל את המחקר ״שונות נוירוביולוגית ברגישות להקשר חברתי״ שנועד לבחון מדוע קיימת שונות שכזו.

המחקר נערך על ילדים בגיל גן חובה, והתחיל בפגישה איתם בה עברו סדרת ״מבחנים״ של התמודדות עם סוגים שונים של סטרס.

בניסוי נמדדו 2 מנגנונים של הגוף להתמודדות עם סטרס: הפרשת הקורטיזול בגוף ותגובת הגוף fight/ flight (הילחם/ברח).

מצבי הסטרס שיצרו בניסוי היו: ראיון עם מבוגר (סטרס פסיכו-סוציולוגי), טיפת לימון על הלשון (סטרס סנסורי), צפיה בוידאו עם תוכן רגשי (סטרס רגשי), לחזור על רצף מספרים (סטרס קוגנטיבי), וסטרס ״בהפתעה״ כשפתאום התחילה אזעקה ברקע.

ממצאי מחקר הראו שלכ80% מהילדים היתה תגובתיות נמוכה ללחץ: הם הגיבו בצורה יחסית מתונה והגוף שלהם חזר מהר יחסית למצב המוצא של לפני החשיפה לסטרס.

אצל 20% הנותרים הסתמנה רגישות גבוהה יותר בתגובת הגוף למצבי לחץ ולקח להם זמן ארוך יותר לחזור למצב המוצא (להרגע).

בשלב הבא של המחקר, לאחר חלוקת הילדים ל2 קבוצות לפי מידת התגובתיות שלהם למצבי לחץ,

בדקו החוקרים מה המידת ההתאמה / שוני של כל אחת מהקבוצות האלה לדיווחים מחיי היום יום של בעיות התנהגות, חולי במערכת הנשימה ופציעות.

באופן צפוי עבור החוקרים, נמצא שהילדים שהפגינו רגישות לסטרס במעבדה היו בחלקם גם אלה שביומיום סבלו מבעיות התנהגות, חולי, ופציעות הרבה מעל הממוצע.

מה שהפתיע את החוקרים היה שחלקם האחר של הילדים הרגישים לסטרס נמצא באופן משמעותי מתחת לממוצע של בעיות התנהגות, חולי ופציעות או במילים אחרות, אלו ילדים שחוו מעל הממוצע פחות בעיות התנהגותיות, וחוסן פיזי / בריאותי מעל הממוצע.

כשניגשו לבחון מה ההבדל הין הילדים הרגישים לסטרס שחוו יותר בעיות מעל הממוצע לעומת הילדים הרגישים לסטרס שכמעט ולא חוו בעיות ביחס לממוצע, נמצא שה״חולים יותר״ מגיעים מרקע / סביבה של מצוקות שונות וה״בריאים במיוחד״ מגיעים מסביבה ללא גורמי לחץ מיוחדים, סביבה שגרתית ומטפחת.

בעקבות הממצאים האלה, החלו החוקרים לכנות את 2 הקבוצות בשמות ״חיבה״:

לילדים שהתגובתיות שלהם למצבי סטרס היתה נמוכה יחסית קראו ילדי שן הארי (Dandeloin), פרח בר שצומח כמעט בכל מקום שאליו מפיצה אותו הרוח.

לילדים עם הרגישות הגבוהה למצבי סטרס קראו ״ילדי סחלב״. הסחלב מאד בררני בתנאים הנדרשים לו על מנת שישרוד ויפרח. מצד הוא צריך תשומת לב וטיפוח מתמיד כדי לפרוח, מצד שני, כשהוא פורח אי אפשר להתעלם ממנו.

התבוננות נוספת בילדים המחולקים ל2 קבוצות, הראתה שהם חולקים לא מעט תכונות משותפות.

ילדי שן הארי היו ברובם טיפוסים מוחצנים, חברותיים, נינוחים יחסית גם בסיטואציות שחדשות להם.

לעומת, ילדי הסחלב, היו ברובם ביישנים, נרתעו במצבים חברתיים חדשים או משתנים וגם היו רגישים יותר מבחינה סנסורית (תחושתיות יתר).

חשוב לציין שזה לא תמונה של שחור או לבן. או שאתה שן ארי או שאלה סחלב, אלה שזה ספקטרום שלם. ציר רגישות / כהות אם תרצו, שכל אחד מאתנו נמצא איפשהו בין 2 הקצוות האלה.

מה זה אומר בעצם?

בויס מציע להסתכל מחדש על המשוואה, שניתן לתאר אותה כ״ רגיש = שביר, אדיש = חסין.

המחקר שלו הראה שדווקא הרגישים יותר שגדלו בסביבה מטפחת הוכחו כחסינים ביותר.

ושהאדישים יחסית, הפגינו ברובם בריאות ממוצעת ולא יותר מכך.

המחשבה שהרגישים זקוקים להגנה מתנאים לא הולמים, ושבתנאים ״רגילים״ הם יסתדרו, מפספסת את הפוטנציאל העצום שלסביבה מטפחת תהיה עבורם.

זה דבר אחד מנוע מהם תנאי מצוקה, וזה דבר אחר לגמרי לספק להם סביבה מטפחת ותומכת.

אז מהי סביבה מטפחת ותומכת?

בויס מציע 6 אסטרטגיות ליצירת סביבה מטפחת שכל ילד באשר הוא ירוויח ממנה, וילד סחלב פי כמה.

שגרה – יצירת סביבה צפויה ויציבה לילד ע״י היצמדות ללוח זמנים קבוע יחסית ויצירת ריטואלים (פעולה שחוזרת על עצמה כשכמה שיותר משתנים קבועים בה: זמן, מקום, הרכב משתתפים…).

תוספת שלי, במקרה שהשגרה מופרת, עד כמה שניתן ליידע את הילד מראש על השינוי הצפוי לקרות. אם לא יכולתם לדעת והשינוי מפתיע, להבין שהילד חווה כרגע קושי אמיתי שבא לידי ביטוי בהתנהגות שלו. כאמור, הגוף שלו ממש נכנס למצב של סטרס.

אהבה – שהיא שילוב של תשומת לב, נוכחות ברגע, במקומות אגביים ולאו דווקא ייעודיים. חוג אמא הוא חשוב ומומלץ, אבל גם זמן נסיעה באוטובוס או המתנה בתור לרופא שינייפ יכולה להפוך לזמן מיוחד שבו תשומת הלב היא לילד ולקשר איתו. בויס משתף בציטוט:

The best thing you can spend on tour child is Time.

התייחסות לשונות – הבנה שהילדים שלנו שונים אחד מהשני וגם שונים מאיתנו. להיות רגישים לרגישות המשתנה של כל אחד מהם. להתמקד ולטפח את מה שכל אחד טוב בו. לשים לב לשונות בצרכים ולתת לה מענה.

קבלה – כולנו רגישים לביקורת, ילדי סחלב במיוחד. איך תוכלו להפחיּת את הביקורת? איך תוכלנו לתת את המשוב הזה בדרך פחות קוצנית? תנו לילד שלכם את המרחב הבטוח להביע את עצמו במילים, בהתנהגות, ביצירה.

בין הגנה ולחשיפה – ילדי סחלב רגישים לגירויים חיצוניים ולכן אתם עלולים להגן עליהם באופן כזה שימנע מהם מראש להחשף או להתמודד איתם. גוננות יתר שכזו עלולה גם לפגוע בהם. יש לתמוך בהתנסויות שלהם בעולם תוך ידיעה שזה אינו נוח עבורם ומעורר אצלם את רף הלחץ. יש להמנע מפינוק יתר.להיות קשובים מתי הם צריכים מחסה להתגונן ומתי נכון יהיה בעדינות לאתגר אותם להעז.

במילים שלי: לעזור להם לרחיב את אזור הנוחות שלהם. לעודד אותם על נסיונות ועל הצלחות..

הפוטנציאל שבמשחק – משחקי דמיון, בין אם ביחד עם מישהו או לבד, הם מנגנון נפלא להתמודדות ועיבוד הסביבה החברתית שלנו, וגם מקום שמאפשר לנו מנוחה מהעומס היומיומי. חשוב למצוא מקומות שכאלה ביום ולאפשר אותם לילדים שלנו.

וואוו, היה כאן מלא!

וזה עוד אחרי שממש ניסיתי לקצר ולתמצת.

כאמור, עבורי זה היה מחקר מרתק וספר מרתק.

על כל אחד מהאסטרטגיות שבויס מציע יש עוד המון מידע ומחקרים שתומכים.

במידה ואת מעוניינת לצרוך עוד מהתוכן שלו, אני יכולה להמליץ בחום על הספר שלו

The Orchid and the Dandelion Audiobook | Dr W. Thomas Boyce

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

ידע ומחקר
סיון בכרך

הביולוגיה של הטמפרמנטים

מה היא אישיות בעצם? כולנו משתמשים במילה הזו, אבל מה זה בעצם אומר. יש כל מיני דרכים להגדיר ולתאר אותה, איגוד הפסיכולוגים האמריקאי מגדיר: הבדלים

לכתבה המלאה »
ידע ומחקר
סיון בכרך

סגנונות תקשורת למתחילים

סגנונות תקשורת הם מודלים פסיכולוגיים שמשתמשים לתיאור והבנת ההבדלים האישיים בין אנשים. הם מתייחסים למאפיינים פסיכולוגיים מתמשכים ויציבים הקשורים לאופן התנהגות והתגובות הרגשיות של האדם.

לכתבה המלאה »
אסימונים
סיון בכרך

היעוד בחיים

יעוד בחיים: קיים בכלל דבר כזה? האם יש אחד כזה לכל אחד ואחת מאיתנו? האם קיים יעוד אחד או יותר? האם הוא קבוע או משתנה?

לכתבה המלאה »
אסימונים
סיון בכרך

אבק כוכבים

אבק כוכבים. זה החומר שכולנו נוצרנו ממנו. כל אחד ואחת מאיתנו, כולנו,נוצרנו מאבק כוכבים. בכל אחד ואחד מאיתנו,בכולנו,קיים ניצוץ שיכול להאיר,בין אם השתקפות של אור

לכתבה המלאה »

לקבלת המדריך במתנה לחצי כאן

אנחנו חברות כבר?

הרשמי לניוזלטר שלי וקבלי כתובת חדשות, מידע ומדריכים ישירות אלייך למייל